חולודנקו נ' יפאורה - תבורי בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לפטור מאגרה מטעם המבקש, תגובת המשיבה 2 ועמדת היועמ"ש (להלן: "משיבה 3) וכן תשובת המבקש לתגובת היועמ"ש.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית נזיקית שהגיש המבקש כנגד המשיבות 1 ו 2 על סך של 12,000 ₪. מדובר בדרישת אגרה בסך של 379 ₪. הטענות שעולות מכתב התביעה הן כי התובע רכש שישיית בקבוקי מי עדן כאשר נפל גם בקבוק אחד בגודל 1.5 ליטר מתוך השישייה, היה ריק מתכולה. לדעתו של התובע המשיבים הציעו לו פיצוי נמוך ומזלזל ולכן הוא מבקש פיצויים בגין רשלנות, זלזול, גרימת נזק, עוגמת נפש, בזבוז זמן והוצאות בסך של 12,000 ₪.

להלן תמצית טענות המבקש:

המבקש טוען כי הינו גמלאי המתקיים מקצבת זקנה חודשית וקצבת נכות משום שהינו נכה 100%. כמו כן, הוכרז במסגרת הליכי הוצל"פ כחייב המוגבל באמצעים. מוסיף המבקש כי חובו לנושים עומד על 250 אלף ₪ ומאז שריפת ביתו ומשרדו מתקשה לתפקד במקצועו כעו"ד כך שהכנסותיו השנתיות דלות. עוד טוען המבקש כי מתגורר בבית אמו , לאחר שרכש את זכויותיה בדירה, בדמי מפתח כשעבור מגוריו משלם 250 ₪ מידי חודש. לטענתו, גם פנייתו לקרובי משפחה לשם עזרה בתשלום האגרה לא צלחה ונענה הוא בשלילה.

לבקשתו מצרף המבקש החלטות בהמ"ש נוספות שניתנו לעניין פטור מאגרה אשר הכירו בחוסר יכולתו הכלכלית.

עוד טוען המבקש כי סיכוייו להצליח בתביעה טובים.

להלן תמצית טענות המשיבים:

המשיבה 2 טוענת כי תביעת המבקש כלל לא מגלה עילה והינה קנטרנית. הנזק שנגרם לתובע בגין אובדן בקבוק מים עומד על שני שקלים לכל היותר. כמו כן, לא צורפו כל אסמכתאות התומכות בטענותיו בכתב התביעה , הנדרשות בכדי להראות שנגרם למבקש נזק כלשהו, לא צורפה כל אסמכתא, לא חוות דעת מומחה וגם לא פורט איזה נזק נגרם למבקש. המשיבה 2 טוענת כי ניסתה להגיע עם המבקש להסדר פשרה ולהעניק לו פיצוי מלפנים משורת הדין הגבוה פי חמישים מנזקו. התובע יכול היה להגיש את התביעה בבית משפט לתביעות קטנות ואז סכום האגרה היה נמוך יותר. התנהגותו מעידה על סחטנות וחוסר תום לב. יחד עם זאת מצרה המשיבה מס' 2 על מצבו הפיזי הכלכלי של התובע.

גם המשיבה 3 טוענת כי המבקש לא עומד בתנאי ס' 14 כאמור. ברי , לא הראה שאין ביכולתו לשלם האגרה, מאחר ולא צירף אסמכתאות בדמות: תדפיסי חשבונות בנק, הוצאות בית, תצהיר המפרט את כל רכושו, אישור מהבנקים לקיום/העדר תכניות חסכון וכו'. כמו כן האגרה הנדרשת לתשלום בתיק זה הינה בסך של 150 ₪ בסך הכול. המבקש צירף קבלות בגין רכישות ביגוד והנהלה בחודשים אפריל ומאי 2013 המגיעות לסך של כ – 700 ₪ ולכן ביכולתו לשלם את האגרה.

כמו ההליך לא מגלה כל עילה שכן התובע טוען שרכש ארגז שישיית מי עדן ולא טרח לצרף כל חשבונית קנייה כדי להוכיח קנייתו זו. כמו כן סכום התביעה מופרז ביותר ועומד על סך של 12,000 ₪ לעומת העובדה כי שוויו של בקבוק מים מינרליים בודד הינו שקלים בודדים. יש לראות בתביעה זו בגדר "זוטי דברים" ונכנסת בגדרו של "מעשה של מה בכך" לאור הוראת סעיף 4 לפקודת הנזיקין רק מטעם זה יש לדחותה על הסף.

מוסיפה משיבה 3 כי המבקש אף לא פרס בפניי בהמ"ש את כל ההחלטות שניתנו בעניין פטור מאגרה שביקש המבקש בהליכים אחרים שכן ישנם החלטות רבות בהם בקשותיו נדחו, אותם לא צירף לבקשתו ויש בכך כדי לדחות את הבקשה לפטור מאגרה.

המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה 3, טוען כי קניית בגדים היא דבר נצרך ואינו מעיד על מצב כלכלי טוב. הנזקים הנטענים הם פגיעה נפשית. אין למבקש חסכונות, לא פק"ם, לא מט"ח, לא רכב, ולא אשראי או כל רכוש שהוא, מלבד דירת שני חדרים בדמי מפתח. לתשובתו זו צירף מסמכים שונים ונוספים אך לא צירף את דפי חשבון הבנק שלו. צורפו דפי חשבון הבנק של בת זוגתו מהם עולה כי היא מצויה ביתרת זכות של 1925 ₪ בחשבונה.

לגופו של עניין:

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בתגובת המשיבה 2 ובתגובת היועמ"ש באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות. במה דברים אמורים?

תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרה") מפרטת בחובה את התנאים שעל המבקש פטור מאגרה לעמוד בהם.

"14(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

בענייננו, המבקש לא גילה לבית המשפט כי בקשות דומות ורבות נדחו על ידי בית המשפט. המשיבה 3 הציגה בפני אין ספור החלטות בבקשות לפטור מאגרה שהגיש המבקש ואשר דחו את הבקשות. לדוגמא החלטתו של כב' השופט חגי ברנר בת.א. 42251-08-10 מיום 19.12.10, שתי החלטות של כב' השופט יפרח בע"א 3015-06-08 מימים 7.8.08

ו- 1.9.08 שצירפה המשיבה 3 בתגובתה. החלטת כב' השופטת ורדה פלאו בע"ר 44566-04-13 מיום 2.9.13 וכו'. הסתרת דבר קיומם של הליכים דומים בעבר מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה על הסף.

בענייננו, למרות מצבו הבריאותי הלא טוב של המבקש ובית המשפט מאחל למבקש בריאות ואריכות ימים, לא שוכנעתי כי דלותו הכלכלית הנטענת לא מאפשרת לו לשלם את סכום האגרה הנ"ל. ראשית, המבקש למרות שניתנה לו ההזדמנות להשיב לתגובת המשיבה מספר 3, לא הגיש את העתקי דפי חשבון הבנק שלו לכן לא ניתן לראות אם הוא נמצא ביתרת זכות או ביתרת חובה, או ביתרת זכות שמאפשרת לו לשלם את סכום האגרה הנמוך בתיק זה. לכן, לא הוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית לעמוד בתשלום האגרה. מדפי חשבון הבנק של בת זוגו של המבקש אשר צירף לבקשה עולה כי בת זוגו של המבקש נמצאת ביתרת זכות בסך של 1925 ₪ ולכן יש בידה להלוות לו את הכספים הדרושים בכדי לשלם את האגרה. די בעובדות אלה כדי לדחות את בקשתו.